דילוג לתוכן הראשי
לכל הפוסטיםרגש

למה הילד/ה שלי עצבני/ת פתאום?

אולי אלה ההורמונים הערמומיים האלה…

הורים יקרים, ברוכים הבאים לגיל ההתבגרות, ההורמונים משתוללים, מצבי הרוח משתנים בקצב מסחרר, ולפעמים בא לנו פשוט להשתיל להם/ן מתג ON/OFF וללחוץ על "כיבוי והדלקה מחדש".

אז זהו, שלא.

אני באופן אישי חווה בשנים (!) אלה את גיל המעבר כסופת טורנדו מטלטלת, ואני חשה את ההשפעות ההורמונליות באופן חזק מאוד.

החוויה האישית העוצמתית הזו הובילה אותי לצאת ולחקור: האם גם ילדים וילדות צעירים יותר, אלה שעדיין לא חושבים על בנים/בנות, נטולי שפמפם פלומתי וקול חורק, כאלה שעוד בקושי מצליחים לשרוך את הנייקי שלהם, חווים השפעות הורמונליות טבעיות כחלק מתהליך ההתפתחות שלהם?

כן, כן, שמעתם נכון!

זו אולי לא "סופת הורמונים" כמו בגיל ההתבגרות, אבל הגוף הקטן שלהם הוא מפעל כימי שלם, מערכת הפעלה שנשלטת על ידי אדוני המערך הביולוגי: ה ה ו ר מ ו נ י ם.

אז מה בכלל קורה שם בפנים?

  • הורמוני גדילה ובלוטת התריס

    ההורמונים האלה קריטיים לא רק לגובה, אלא גם לאנרגיה ולמצב הרוח. אם יש חוסר או עודף, הילד/ה יכול/ה להיות עייף/ה, חסר/ת אנרגיה, עצבני/ת או אפילו אדיש/ה. תחשבו על זה, אם אתם עייפים, אתם סבלניים יותר? כנראה שלא!

  • הורמוני סטרס (קורטיזול)

    כן, גם לילדים יש סטרס! תסכול מחוסר יכולת לבטא את עצמם, קשיים בגן או בבית הספר, פירוק המשפחה הגרעינית (לא נדיר בזמננו), או אפילו חוסר שינה, כל אלה גורמים לגוף להפריש קורטיזול. רמות גבוהות שלו לאורך זמן יכולות להוביל לעצבנות, קשיי קשב, חוסר שקט ואפילו התפרצויות זעם.

  • הורמונים של רעב ושינה

    מלטונין (הורמון השינה), גרלין (Ghrelin), "הורמון הרעב" ולפטין (Leptin), "הורמון השובע". כשהחבר'ה האלה לא מאוזנים, הילד/ה יכול/ה להיות רעב/ה מדי, עייף/ה מדי, ובהתאם, מתוסכל/ת, חסר/ת מנוחה ועצבני/ת.

  • במקרים נדירים, התבגרות מינית מוקדמת

    לפעמים, ובמקרים נדירים, ילדים מתחילים להראות סימני התבגרות הורמונליים בגיל צעיר מאוד (לפני גיל 8 עד 9). זה בהחלט יכול להשפיע על המצב הרגשי, ההתנהגותי והחברתי שלהם.

לפעמים, כשהילד/ה "יוצא/ת מהכלים" בלי סיבה נראית לעין, מעבר לבדיקה האם הוא/היא רעב/ה, עייף/ה או סתם משועמם/ת, שווה לזכור שיש גם גורמים ביולוגיים המשפיעים על מצב הרוח וההתנהגות.

ברור שאנחנו לא צריכים להפוך לרופאים פרטיים של הילדים שלנו, אבל להיות קשובים לדפוסי שינה ותיאבון, לשינויים קיצוניים או מתמשכים בהתנהגות או במצב הרוח, ואפילו לסימנים פיזיים שעלולים להעיד על משהו חריג, יכול להיות הצעד הראשון אל עבר הפתרון.

מניסיוני, ברוב המקרים, מדובר בתהליכים התפתחותיים נורמליים שמשולבים עם גורמים רגשיים וסביבתיים. אז בלי לחץ.

בסוף היום, הילדים שלנו הם יצורים מורכבים ונהדרים, וקצת הבנה של עולמם הפנימי (כולל ההורמונים) יכולה לעזור לנו להיות הורים קצת יותר רגועים ומבינים.

מתחבר לך משהו ממה שקראת?

אשמח לדבר ולראות אם נכון לנו לצעוד יחד.

דברו איתי בוואטסאפ